כולנו אוהבים הומור וכולנו אוהבים להיות בחברת אנשים מצחיקים. האם כולנו יודעים להשתמש בהומור בחיי היום יום? נכון, לא כולנו משתמשים בהומור כחלק מחיינו ויש לכך סיבות שונות. לעיתים מדובר בתרבות מאופקת המכתיבה התייחסות להומור בדרך מסוימת, ארועים חיצוניים המשפיעים על מצב הרוח לרעה כגון מצב בטחוני מורכב, קשיי פרנסה ומריבות במשפחה. לא פשוט להחשף לתכנים הומוריסטיים במצבים אלו, בוודאי שלא להשתמש בהומור כאשר אנו נתונים למצבי לחץ שונים.
מהן הסיבות שאנשים אינם מאמצים הומור כדרך חיים?
לפעמים לא מדובר בסיבה חיצונית ששיבשה לנו את מצב הרוח. לעיתים מדובר בסיבה פנימית ריגשית. מכירים את האנשים החשדניים כלפי הומור? אלו שלא ממהרים לצחוק.. אלו הבודקים אם זה בכלל מתאים להם לצחוק….אני מכנה אותם “הודפי הומור” או “חוסמי הומור”.
הצורך בשליטה
מחקרים פסיכולוגיים מצביעים על כך שלעיתים קרובות מדובר בצורך של אותם אנשים להשאר בשליטה. הומור כדרך חיים הוא לא חלק משגרת היום יום שלהם. מה יכולה להיות הסיבה לכך? מסו לחשוב מה קורה כשאנו צוחקים. בעת הצחוק אנחנו משתחררים, מרשים לעצמינו לאבד שליטה באופן זמני. במצב זה אנו יותר פגיעים וחשופים, ואין דבר יותר מהנה מזה- שחרור בעקבות צחוק בריא. אולם ישנם אנשים שלא מרשים לעצמם לחוות חוויה זו. יש בהם צורך להיות “מוחזקים” .הם חוששים להתפס על ידי סביבתם “כלא רציניים”, אם הם ירשו לעצמם להשתחרר קצת. אנחנו מכירים תופעה כזו במקומות עבודה שונים, במסגרות שונות ובהגדרות תפקיד שונים. מנהלים, מנכלים, אנשי צבא- אנשים האוחזים בתפקיד סמכותי נמצאים בדיאלוג מתמיד סביב האופן שבו הם נתפסים על ידי סביבתם, העובדים שלהם או הפקודים שלהם.
באחד מהמופעים האחרונים שלי, ישבה אשה בשורה הראשונה. היא שידרה רצינות. היא הגיעה בגפה. על פי לבושה, שפת הגוף שלה וצורת הישיבה שלה. היא לא חייכה ונראתה מאוד “מחוזקת”.משהו בה סיקרן אותי מאוד. כמו כן, היא נראתה מוכרת אבל לא הייתי בטוחה שאני מזהה אותה .המופע התחיל ולהפתעתי האשה החלה לחייך, השתחררה, ואז קרה דבר מפתיע נוסף. פניתי לקהל וביקשתי מתנדבת שתעלה לבמה. הגברת עלתה לבמה מיוזמתה. היא שיתפה פעולה באופן מלא והייתה מאוד מצחיקה. בתום המופע חיפשתי אותה אך לא ראיתי אותה. כל הדרך הביתה ניסיתי לדלות מהזכרון מהיכן אני מכירה אותה או את מי היא מזכירה לי….כשהגעתי הביתה קיבלתי טלפון ממספר שלא הכרתי. זו הייתה הגברת הזאת. “שמי רונית. זוכרת אותי מהמופע לפני שעה? הייתי חייבת לצלצל אלייך. אני חייבת לשתף אותך שהרבה זמן לא נהניתי ככה במופע. צחקתי כמו שלא צחקתי הרבה זמן , שיתפתי פעולה וזה הפתיע אפילו אותי. אני חושבת שאם הקרובים שלי היו רואים אותי על הבמה הם לא היו מאמינים שאני, האשה הכי רצינית במשפחה, מנכלית חברה ציבורית ידועה, אעלה על הבמה ואסכים להשטות. אני רוצה לומר לך תודה”.זו הייתה שיחה מרגשת מאוד.
קושי בפתיחות
השיחה עם הגברת הייתה משמעותית עבורי לא רק משום שהייתה מרגשת אלא בעיקר ששוב קיבלתי אישור לעובדה, עד כמה יש לחלק מהאנשים קושי לאמץ הומור כדרך חיים כאשר יש צורך עז בשליטה. אולם המשך השיחה היה משמעותי אף יותר מאחר והגברת דיברה על מנגנון נוסף המקשה על אנשים מסוימים לשלב הומור בחיים: קושי בפתיחות ושמירה על “ראש פתוח”.
” לא רק אני רצינית במשפחה”, היא המשיכה. “אני באה מבית של אנשים רציניים. אני לא יודעת אם זיהית אותי. אחותי התאומה היא חברת כנסת”. חשבתי לעצמי, זהו, ידעתי שהיא מזכירה לי מישהי! “תראי, בלי שתדעי, אני למדתי לקח חשוב במופע שלך. אומנם זה מופע סטנדאפ אבל עבורי זה היה הרבה יותר. כל החיים שלי מתוכננים לפרטי פרטים. אפילו כשקניתי כרטיס למופע שלך עשיתי קודם תחקיר. לא ידעתי מי את. בדקתי היכן את מופיעה, ראיתי סירטונים שלך. חששתי לבזבז את זמני ואני כל שמחה שזה היה נהדר. למדתי שלא הכל צריך לתכנן. אפשר גם לבוא פשוט בראש פתוח ולאפשר לעצמינו פשוט לספוג”.
המשפט האחרון של הגברת היה משפט מפתח. “לבוא בראש פתוח”- זהו התנאי הבסיסי הן לחשיבה יצירתית, ללמידה אפקטיבית וכמובן לשילוב הומור בחיי היום יום. “לבוא בראש פתוח” זו גם אחריות של הקהל, שכן ללא תכונה זו, יהיה מאוד קשה להצחיק. שתקתי מעט ואז עניתי לה:” תודה רבה על הפירגון. את היית נהדרת ואני שמחה שאפשרת לעצמך להשתחרר. ואת יודעת מה? היופי בחיים שלא הכל צריך לתכנן וכדאי גם לאפשר לעצמנו להחשף גם לדברים שאיננו מכירים. לא חייבים לעשות עבודת תחקיר לפני מופע.התחקיר איננו ערובה לכך שנהנה. מספיק לבוא עם לב פתוח ואז יכולים להיות רק מופתעים לטובה. כל הכבוד לך”.
כן! הומור כדרך חיים מתאים לכולם!
ההומור אינו נחלתם של אומנים, סטנדאפיסטים או קומיקאים. ההומור הוא מנגנון טבעי הנמצא אצל כל אחד מאיתנו. כל מה שצריך הוא לרצות לשלב אותו בחיי היום יום. הומור הוא כמו שריר! פיתחתם? הרווחתם! גם אם אתם “חוסמי הומור”, זה ניתן. משפטים כגון: “אין לי חוש הומור”, אינם מדויקים. הכל עניין של מודעות ורצון לשנות. לא מעט דובר על סגולות שילוב הומור בחיי היום יום: הוא משפר את בריאות הגוף והנפש, עוזר בפתרון קונפליקטים, והופך את התקשורת הביו אישית ליעילה יותר. כיצד עושים זאת? קבלו את חמשת כללי הזהב לשילוב הומור כדרך חיים:
כלל ראשון: חשיבה חיובית. כן, זה נדוש, אבל זה נכון. מחשבה יוצרת מציאות וחשיבה חיובית היא תנאי בסיסי לשילוב הומור בחיי היום יום.
כלל שני: מחשבה יצירתית. אל תהיו מקובעים! החיים יותר מצחיקים כשמפתחים זווית ראיה מחוץ לקופסא.
כלל שלישי: לגיטימציה! מותר לנו לצחוק ולהשתמש בהומור! גם אם אתם מנהלים או בעלי סמכות, שימוש בהומור רק יחזק את מעמדכם ולא יפגע בכם.
כלל רביעי: רצון! ללא רצון שום כלל לא יעזור. אתם צריכים לרצות את זה ולהבין עד כמה ההומור יכול לשדרג את כל תחומי חייכם.
כלל חמישי: אומץ! כדי לחולל שינוי צריך אומץ. ללא נטילת סיכויים, אין שינויים ואין למידה. תעיזו!
