אין מרצה שלא מעוניין שההרצאה שלו תהייה הרצאה מנצחת, כזו שתלכוד את הקשב, שתהייה זכירה ותחולל שינוי בקרב כל מי ששומע אותה. מרצים מנוסים העומדים מול קהל ערים לכך שחייבים ללמוד ולתרגל מיומנויות בסיסיות של עמידה מול קהל ובראשן- שפת גוף. כולנו מבינים את המשמעות של עמידה יציבה על במה המשדרת בטחון, שמירה על קשר עין המעניקה תחושת אינטימיות, שימוש בידיים בכדי להדגים ולהביע רגש, עבודה נכונה עם הקול בכדי להטעים ולהדגיש מסרים וכמובן תנועתיות על הבמה.
לעיתים מרצים מגיעים אליי לתהליך של ליווי אישי לאחר ניסיון רב של עמידה מול קהל. הם יודעים לדבר מול קהל ומקפידים על כל כללי שפת הגוף. אך עדיין משהו “לא עובד או מתקלקל בדרך…”. על אף העובדה שהם יודעים לדבר בפני קהל ההרצאה שלהם לא זכירה ובוודאי שאיננה הרצאה מנצחת. לאחר שיחות רבות עם מרצים וניסיון רב בעמידה מול קהל, מסתבר כי הסיבה לכך היא מכלול של טעויות נפוצות שמרצים עושים מתוך רצון להעניק שפע לקהל מבלי להבין כלל כי מדובר בטעות…במקרים אחרים מדובר בטעויות הקשורות לעבודת ההכנה של המרצים עוד בטרם עלו לבמה וכמובן טעויות שמרצים נוטים לעשות על הבמה עצמה…
מה חשוב לעשות כדי ליצור הרצאה מנצחת?
- מסר ממוקד
למרצים יש שפע של ידע. רוב המרצים עומדים מול קהל מתוך תשוקה להעביר מסר. הם רוצים לתת ולתת…אלא שלקהל קשה להכיל המון פרטים וידע בהרצאה אחת. מרצה ש”ישפוך” חומר יאבד את הקהל מהר מאוד. כיום הידע זמין ופתוח לכל. הרשת מוצפת במידע זמין והקהל מגיע לשמוע הרצאה קודם כל בכדי לשמוע את נקודת המבט של המרצה. הקהל רוצה להזדהות ולהתרגש. נתונים, טבלאות ועומס של מידע מעייפים את הקהל שמגיע מוסח דעת. ככל שהמסר ממוקד יותר, ככל שאנחנו לוקחים אחריות על המסר, כך הסיכוי שהקהל יהיה איתנו גדול יותר. המסר חייב להיות ממוקד, חד וברור. אם המסר לא ברור, וכל חלקי ההרצאה לא מתכתבים זה עם זה ועם המסר הכללי, רוב הסיכויים שאיבדנו את הקהל. כמובן שהמסר המרכזי יהיה מלווה במסרי משנה שיתמכו בו, אך הציר המרכזי חייב להיות ממוקד ככל שניתן. מסר ממוקד הוא שלב בסיסי ביצירת הרצאה מנצחת.
- הקפדה על הכנה מוקדמת
להתכונן, להתכונן , להתכונן. הכנה מוקדמת טובה יוצרת עוגן, שקט נפשי ומבנה בטוח. כאשר השלד של ההרצאה ברור לנו אנחנו לא עסוקים בלזכור את הטקסט, הדבר מאפשר לנו מרחב פעולה ולהמציא את עצמנו כל פעם מחדש והכי חשוב- להתאים את עצמנו לקהלים שונים! הרצאה לגימלאים לא תהייה דומה להרצאה לחברת הייטק. כאשר אנחנו בטוחים בידע שלנו, היכולת שלנו להתגמש תהייה גדולה יותר והבטחון שלנו יבוא לידי ביטוי בעמידה מול הקהל. הכנה מוקדמת מסייעת גם להפחית פחד קהל ולהחזיר את השליטה והסמכות על הבמה.
- הכרת קהל היעד
יש לכם הרצאה ועמדתם מול קהל עשרות פעמים. לרוב אתם מרצים לקהל יעד מסוים, למשל למנויים באולמות תרבות, והנה אתם מוזמנים להרצות בפני עובדי חברה. הגעתם, עשיתם את כל ההכנות ואתם מוכנים להתחיל. העובדים נכנסים, חלקם מחויכים, חלקם רציניים. אתם מתחילים לדבר ומרגישים שמשהו לא עובד. הקהל לא אתכם, חלקם מציצים בטלפון, וחלקם חומקים החוצה. אתם לא מבינים מה קורה. לא נתקלתם בדבר כזה. אז מה קרה הפעם? לעיתים מדובר בסיבה עיקרית אחת- לא ערכתם חקר מקדים על הקהל. כאשר הקהל מגיע לאולם תרבות לשמוע הרצאה הוא קונה כרטיס ומגיע מכוון לשמוע ולהנות .לעומת זאת, בערבי חברה העובדים מגיעים לרוב כי הם התבקשו. לכן, לפני כל הרצאה עלינו לברר כמה שיותר פרטים על הקהל- סיבת ההגעה להרצאה, פרטים דמוגרפים, תחומי עניין, האם יש מכנה משותף לכולם…הכרת קהל היעד מאפשרת לנו גמישות ואת היכולת להתאים את עצמנו לקהל היעד הן ברמת התוכן והם ברמת ההגשה. הרצאה לגימלאים לא תראה כמו הרצאה לחברת הייטק. מרצה שידע להתאים את עצמו יוכל ליצור הרצאה מנצחת ולסחוף כל קהל.
- חיוך! כן חיוך!
מרצים עולים לעיתים נרגשים ולחוצים ופשוט שוכחים לחייך. ישנם מרצים שאינם מחייכים במכוון בשל הרצון שלהם לשדר”רצינות”. כמובן שמדובר בטעות. החיבור של הקהל למרצה הוא קודם כל ריגשי ומושתת על רושם ראשוני. מרצה קפוא פנים עלול לאבד את הקהל כבר מהשניה הראשונה. חיוך הוא אחד מהכלים העוצמתיים המאפשרים לתקשר ולשפר מערכות יחסים. חיוך הוא דרך חיים! חיוך מזרים אנרגיה חיובית, מפריש הורמונים המשרים תחושה טובה, “שובר את הקרח,” מסייע במשא ומתן ומחקרים הוכיחו שהוא הופך אותנו ליפים יותר. לא פחות חשוב- ניתן להתאמן עליו גם אם ממש לא בא לנו לחייך. נסו לחייך באופן מלאכותי מספר דקות. בהתחלה זה יהיה לא נוח אבל תוך מספר דקות נחייך באופן טבעי. החיוך יהפוך להיות חלק מאיתנו. בעמידה מול קהל וגם בעמידה מול מצלמה החיוך כלי של ממש.
מרצה, איש עסקים המעביר פרזנטציה, מורה ואפילו מוכר או מוכרת בחנות, עוד קודם לכל מיומנות נרכשת אחרת שלהם, החיוך הוא הדבר הראשון שהם מריכים לסגל לעצמם. מרצה שעולה לבמה בפנים חתומות , ללא חיוך, משדר לקהל אווירה של אי נינוחות ומרחק. נכון שהגבולות צריכים להיות ברורים בין המרצה ובין הקהל, אולם חיוך הוא תנאי בסיסי בכדי ליצור הרצאה מנצחת ולסחוף קהל ולגרום לו להזדהות. אז אל תשכחו- פשוט חייכו!
- אינטראקציה עם הקהל
הקהל מגיע להרצאה מוסח דעת וטרוד. הודעות בפלאפון, רשתות חברתיות, מיילים, מטלות בעבודה ולעיתים סתם עייפות. שמירה על עירנות הקהל היא קריטית להצלחת ההרצאה. כדי לשמור על עירנות הקהל ועל הקשב שלהם יש להזניק את הקשב כל פרק זמן מסוים גם בהרצאה פרונטלית וגם במדיה הדיגיטלית. קהל מעורב ועירני פירושו קהל מקשיב. איך עושים זאת? שואלים שאלות, מבקשים מעורבות פיזית- למשל להרים את היד בזמן ששואלים שאלה, לבקש מהקהל למחוא כפיים למי ששאל שאלה, לבקש מהקהל להחליף מקומות, לחלק אותם לזוגות כדי לתרגל נושא מסוים או למשל להעלות מתנדבים לבמה.
- אותנטיות
אני תמיד אומרת ששם המשחק הוא אותנטיות. הרצאה מנצחת לא יכולה להתקיים ללא אותנטיות. הקהל מזהה מיד חוסר כנות או זיוף. כמה פעמים קרה לנו שעלינו לבמה נרגשים, הקול רעד, לא היינו בטוחים שנזכור את מה שייש לנו להגיד? אני בטוחה שזה קרה לכל אחד ואחד מכם לפחות פעם אחת. מרצה נרגש שיעמוד מול קהל וינסה להסתיר את ההתרגשות, יגלה מהר מאוד שהדבר עלול ליצור תקיעות וכל ניסיון להסוות את ההתרגשות יתפס כזיוף. במקום זה, ראיתי איך פעם אחר פעם , מרצים או אומנים שעולים לבמה ואומרים בפשטות – “ערב טוב, אני מתרגש להיות כאן”, יוצרים חיבור מיידי עם הקהל, ולרוב הקהל אף ימחא להם כפיים על גילוי הלב הזה. אין צורך לחשוש מלהביע רגש , להפיך- אנשים אוהבים להזדהות עם …אנשים! בשר ודם! הקהל אוהב לחבק את הפגיעות של העומדים על הבמה. החלקים שגורפים הכי הרבה מחיאות כפיים וצחוקים בהצגה אלו הרגעים שהשחקנים מתבלבלים ובמקום להסוות זאת הם צוחקים מזה.
מרצה שינסה להסוות התרגשות, כל שפת גופו תשדר לחץ…והתוצאה על הבמה- מרצה לחוץ, ויתר מזה- קהל לחוץ…דוגמא נוספת. הוזמנתי להרצאות לחברה גדולה. נכנסתי בבוקר אל הרכב- הרכב לא מתניע – המצבר שבק חיים. ידעתי שאם אני לא מזמינה מונית- אני מאחרת. הזמנתי מונית, התחלנו לנסוע- נתקענו בפקק. ככה זה. השילוב של תל אביב ויום ראשון בבוקר הוא מאתגר במיוחד. בסוף איחרתי. הגעתי עצבנית ולא מפוקסת. וחברים, מדובר בהרצאה לחברה גדולה וידעתי שאי הצלחה בארוע הזה , עלולה לעלות לי ביוקר תרתי משמע…כמה דקות לפני העליה לבמה ידעתי שאני חייבת לעשות משהו כדי לשפר את האנרגיה שלי – ואז פשוט עליתי לבמה ושיניתי את הפתיחה – סיפרתי בקצרה את מה שקרה לי הבוקר בהומור ומזווית של קומדיה של טעויות. בחרתי לצחוק על זה. הקהל הזדהה, צחק, ומחא כפיים. ואני הרווחתי פעמיים- פעם אחת כי הצלחתי ללכוד את הקשב של הקהל ויצרתי אמון, אבל הכי חשוב – עצם הבחירה לספר לקהל על הבוקר ההזוי שהיה לי שיחררה ממני את הצורך להסוות את העצבים והכעסים שליוו את הבוקר שלי, לפני העליה לבמה. ברגע שנתתי לזה מקום – השתחררתי מזה. לו הייתי מנסה להלחם בזה אני בטוחה שהכעס והעצבים של הבוקר היו מלווים אותי לאורך כל ההרצאה. חשוב לזכור – האחריות על האנרגיה בהרצאה היא שלנו . אנחנו יוצרים את האנרגיה על הבמה ואצל הקהל.
- לא להשען על המצגת
המצגת נועדה לסייע למרצה, להדגיש ולהאיר את שלבי ההרצאה ולהבליט עבור הקהל את המסרים החשובים. כמו כן, היא מאפשרת המחשה ויזואלית של עיקרי הדברים והמסר של ההרצאה. לא פעם הוזמנתי כל ידי מרצים לצפות בהרצאה שלהם. באחת ההרצאות עלה מרצה לבמה, והעלה את המצגת. המצגת הייתה עמוסה במלל, תמונות וסירטונים. הקהל היה עסוק בלקרוא את המלל ומהר מאוד איבד את הקשב. ואם לא די בזה, המרצה שנלחץ מאיבוד הקשב פשוט החל להריץ את המצגת ולקרוא מתוכה. ברור שההרצאה לא הצליחה. במקרה אחר המרצה הציג מצגת, היה כריזמנטי ונינוח, עד לרגע שבו קרתה תקלה טכנית והמצגת שובשה. המרצה יצא מפוקוס ונראה כי לא היה לו מושג כיצד להמשיך. מדובר בשני מיקרים שונים ומאוד קיצוניים אך יש להם מכנה משותף. בשני המיקרים המרצה פיתח תלות במצגת ולא היה יכול להמשיך את ההרצאה בלעדיה. זכרו, המצגת נועדה לסייע לנו אך לא להחליף את המקום שלנו על הבמה. אנחנו ורק אנחנו הפרזנטורים של המסר שלנו.
- שאלות מהקלה? לא בסוף ההרצאה!
אחת הטעויות הנפוצות ביותר של מרצים בסיום ההרצאה היא מתן אפשרות לשאול שאלות. סיום ההרצאה, כמו פתיחה של הרצאה או פרזנטציה חייב להיות חזק וסוחף. הקהל חייב לצאת עם תחושה של סגירת מעל, סיכום של כל מה שנאמר ועם מטען ריגשי להמשך הדרך. המילה האחרונה שתאמר חייבת להיות של המרצה. הוזמנתי לצפות בהרצאה מדהימה בתחום מסקרן במיוחד. הקהל הקשיב בקשב רב למרצה שידע להשתמש נכון בסטוריטלינג ובסיום ההרצאה סיים בסיפור עוצמתי ומרגש שלא השאיר את הקהל אדיש. בדיוק ברגע שהקהל הבין שההרצאה הסתיימה והאור באולם נדלק, המרצה שאל: ” יש שאלות?” מכאן ואליך נוצר באלגן שלם. אנשים צעקו את השאלות כי המרצה לא שמע היטב את השאלות, שאלו שאלות לא רלווטניות על חייו האישיים של המרצה ובעיקר לא איפשרו למרצה לנהל את החלק הזה. מה קרה כאן בעצם? המרצה איפשר את פריצת גבולות משך ההרצאה ובעיקר איבד מסמכותו על הבמה. יש לאפשר שאלות במהלך ההרצאה ולא בסופה כדי שלקהל ישאר “טעם של עוד” והמסר האחרון שיאמר יהיה של המרצה.
- לא “לברוח” בתום ההרצאה
מכירים את זה שאנחנו צופים בהצגה ובסיום השחקנים נעלמים לאחר מחיאות הכפיים? ביציאה מהאולם אפשר לראות אנשים עומדים ליד כניסת האומנים ומחכים שהשחקנים יצאו כדי שיוכלו לשוחח איתם או להצטלם. לא מדובר בבני נוער המחכים לאליל התורן שלהם אלא באנשים בוגרים לחלוטין. אולם רק חלק קטן מהשחקנים יוצא אל הקהל. כשחקנית וכמרצה אני מקפידה לצאת אל הקהל, לשוחח ולומר תודה. למה אנשים מרגישים צורך לחכות לשחקנים או לגשת לבמה בתום ההרצאה ולספר למרצה על החוויה שחוו? זו למעשה הדרך של הקהל להוקיר תודה, לתת פידבק על התהליך שעברו במהלך ההרצאה. כאשר מדובר בהרצאה מוצלחת, הקהל מרגיש שקיבל המון מהמרצה והוא רוצה להעניק בחזרה – מילה טובה ועידוד. לא מעט מרצים בוחרים לעזוב במהירות לאחר ההרצאה. אני ממליצה להמנע מכך. הקהל יוצא טעון באנרגיה ותובנות, לא רק בזכות ההרצאה אלא גם בזכות מה שקורה לאחר ההרצאה. אנחנו שם קודם כל עבורם. הקהל לא יזכור כל מה שאמרנו בהרצאה אבל יזכור שהקשבנו לו בסיומה.
- הנעה לפעולה
סיום ההרצאה לא פחות חשוב מהפתיחה. לאחר שהעברנו את הקהל מסע, ריגשנו, הענקנו ידע, דוגמאות, הפעלנו אותנו, חשוב לסיים נכון. אני ממליצה לסיים בסיפור , רצוי סיפור מרגש המביא את הערך המרכזי של ההרצאה, סיפור המאפשר לסגור מעגל. לא פחות חשוב הוא להניע את הקהל לפעולה בתום ההרצאה. הקהל שנשאר עד תום ההרצאה, סביר להניח שהוא רוצה עוד מאיתנו- חשוב להנחות אותו מה לעשות כדי לשמור על קשר, להזמין אותו לקבל מאיתנו שרות, לבקש ממנו מעורבות, לבקש ממנו להגיב, ואפילו למכור את מוצרי ההמשך שלנו. הרצאה מנצחת חייבת להניע לפעולה!
