אני גדלתי בשנות השבעים של המאה הקודמת. זה נשמע פרה-היסטוריה, אני יודעת, אבל אם היו מספרים לי אז שתי עובדות קרוב לוודאי שלא הייתי מאמינה. האחת, שייש אנשים בקצה העולם שאוכלים אורז מגולגל עם דג לא מבושל והעובדה השנייה היא שארבעים שנה אחר כך, אחת התנועות הכי נפוצות של בני האדם תהייה השפלת עיניים. מה פתאום השפלת עיניים? ואיך זה בכלל קשור לאורז מגולגל?
אז יש קשר..אני שולחת אתכם לתרגיל מעניין- נסו לספור כמה פעמים ראיתם היום אנשים משפילים עיניים? קרוב לוודאי שמדובר בעשרות פעמים ואפילו לא נתתם את הדעת על כך. כדי לענות להודעות בטלפון בווצאפ, לכתוב מיילים בטלפון, לחייג ולגלוש ברשתות החברתיות בטלפון, אין ברירה, חייבים להשפיל עיניים. היום אנחנו כבר יודעים שהטלפון הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו וילדים שנולדו בעידן הזה לא מאמינים שפעם החיים התנהלו גם בלעדיו. נסו לזכור כמה סירטונים בטלפון ראיתם היום? אפילו סירטונים של מספר שניות. לא מעט, נכון? ככזה זה היום. הכל מצולם ומועבר בווצאפ, במייל, ביוטיוב..
עמידה מול מצלמה- כמיומנות בסיסית וחיונית
לאור השינויים החלים בעולם בעקבות משבר הקורונה, פעילויות פנאי רבות ופעילויות במישור העיסקי עברו טרנספורמציה והחליפו את מישור הפעילות שלהם מהמישור הפרונטלי למישור הדיגיטלי. היום יותר ויותר בעלי עסקים וכמובן מרצים נדרשים להשתמש במצלמה, להעביר הרצאות בזום, ישיבות צוות, פרזנטציות או אפילו לשווק עסק ברשתות החברתיות. על אף הרתיעה ושלל החסרונות של המדיה הדיגיטלית, היתרונות שלה ברורים: באמצעות סירטונים והרצאות בזום למשל, ניתן לפגוש כמות גדולה של קהל בארץ ובעולם, אין צורך להתמודד עם נסיעות ופקקים ובעיקר זה מאפשר לנו לצרוך ולהעביר תוכן בקלות רבה יותר.
למרות היתרונות, רבים נרתעים לדבר אל המצלמה. אם נשאל שחקנים מהו החלק הכי קשה להם כשהסרט או הסדרה שלהם יוצאים לאור, התשובה שלהם תהייה מפתיעה. הם לא ידברו על בקשות לסלפי בדיוק כשהם אוכלים במסעדה והם גם לא ידברו על המבטים ברחוב. הם כנראה יגידו שהכי קשה להם לצפות בעצמם על המסך! כן, גם שחקנים מנוסים מתקשים לראות או לשמוע את עצמם.
מה יש בה במצלמה שגורמת לנו להרתע? כמה פעמים הצטלמתם והרגשתם שאתם מדברים אחרת ובטונציה שונה מול המצלמה? למה זה קורה? המצלמה מדמה עיניים. עיניים הן מראה לנפש, והמצלמה רואה הכל. היא הופכת אותנו לחשופים ומעל הכל היא מזהה זיוף.
כיצד להתמודד עם החשש ממצלמה?
ניתן להתגבר על החשש ממצלמה! ראשית, להתנסות! להצטלם שוב ושוב, לא לותר! ברגע שנתייחס למצלמה כאל חבר קרוב שרואה אותנו, נתחיל לדבר בטבעיות ונשיל מעלינו את המסכות. שנית, כשאנחנו מצלמים אנו חייבים להפרד משיפוטיות עצמית. תאהבו את עצמכם, והמצלמה תאהב את אתכם בחזרה. התוצאה תהייה צילום אותנטי ואפקטיבי!
אז מה עושים אם אנחנו צריכים להעביר מסר דרך מצלמה?
ראשית, יש להגביר מודעות לנושא שפת הגוף .התייחסות לשפת גוף במישור הדיגיטלי הינה תורה בפני עצמה. המעבר למישור הדיגיטלי מחייב התייחסות יתרה לשפת הגוף מול מצלמה. לאור השינוי המהותי, נוספו לשפת הגוף כשפה תקשורתית גם אלמנטים נוספים עליהם יש לתת את הדעת.
אחת הבעיות היא שהקהל מאבד עניין מהר מאוד, יש המון הסחות דעת ורמת המעורבות של הקהל נמוכה. אם נקפיד על חמישה כללים חשובים יש לנו סיכוי לרתק ולסחוף קהל גם בזום:
איך עושים זאת?
דיבור ישיר אל המצלמה
כדי ליצור אינטימיות והזדהות עם הקהל מהצד השני של המצלמה, חייבים להקפיד על דבר אחד בסיסי- לדבר ישירות אל המצלמה! יש לכם מסר להעביר? זה הזמן להפרד מתנועת השפלת העניים ולדבר ישירות אל הקהל שלכם ובבטחון. כך בונים כריזמה מול מצלמה, הקהל מזדהה ונשאר מרותק. ברגע שמשפילים עיניים, הקהל הולך לאיבוד. כשמסתכלים ישירות אל המצלמה כל אחד מהעבר השני מרגיש שאנחנו מדברים אליו אישית. ומה עושים כשמרגישים אי נוחות מול מצלמה? אה, פה אני רואה קשר ישיר בין סושי ומצלמה. כן יש קשר. ככה זה עם מצלמה – בהתחלה מרגישים אי נוחות, מצטלמים כי כולם מצטלמים, וככל שמתרגלים, המצלמה הופכת להיות חלק מאיתנו. ככה בדיוק כשאוכלים סושי בפעם הראשונה- בהתחלה זה מוזר, אבל ככל שמנסים , מגלים שזה מאוד טעים.
שמירה על רקע נייטרלי ולא מסיח את הדעת
עמידה מול מצלמה מחייבת התייחסות גם לסביבה בה מצלמים. כאשר אנו מצלמים סירטון שיווקי, סירטוון תדמית או אפילו הרצאה בזום חשוב מאוד לשמור על רקע נייטרלי. הקהל הישוב מהצד השני של המצלמה מוסח דעת ועודף של גירויים רק מכביד עליו. מחקרים הוכיחו שקהל מאבד עניין תוך שניות ספורות. אז אם נתחיל לדבר אל המצלמה ומאחורינו יהיה רקע שיגנוב את הפוקוס, כנראה שנאבד את הצופים שלנו.
שמירה על כללים טכניים נאותים
רצוי שהמצלמה תהייה בגובה העיניים ע”י הגבהה. עמידה מול מצלמה אינה מצריכה ידע בצילום אך חשוב להבין כיצד לצלם או לשדר במדיה הדיגיטלית. צילום מלמטה, למעלה או הצדדים מחטיא את המטרה. המצלמה חייבת להיות בגובה העיניים בכדי לשדר אינטימיות. יש להתייחס גם לזווית הצילום. צילום של גוף שלם משדר ריחוק, לעומת צילום מהחזה ומעלה המביע קירבה. צילום קרוב מידי יוצר תחושה לא נעימה. כמו כן, חשוב לבדוק את התאורה. ברגע שמתחילים לצפות בסירטון והפריים נראה חשוך הסיכוי שמישהו ימשיך לצפות בו הוא נמוך. במידה והחדר לא מואר מספיק, לא ניתן להתרשם מהבעות הפנים וקשה יהיה לקרוא את שפת הגוף. חשוב מאוד שהפנים יהיו מוארות היטב. מומלץ מאוד להצטלם באור יום בתאורה טבעית, או מול חלון. כלומר, מקור האור נמצא מולנו ולא מאחורינו כדי למנוע צל. אפשר גם להשתמש ברינג תאורה או בפנסים המאירים אותנו ממול ומהצדדים באופן שווה.
שפת הגוף
הזכרנו קודם את שפת הגוף. בניגוד להרצאה פרונטלית בה יש למרצה או איש העסקים מרחב גדול יותר לפעולה, כאשר מדובר על שפת גוף מול מצלמה אין אפשרות לנוע אך יש לקחת בחשבון מספר אלמנטים כגון שימוש בקול ובתנועת ידיים.
שימוש בקול הוא אחד הדברים החשובים ביותר בעמידה מול מצלמה, דיבור מונוטוני יהפוך את הסירטון למשעמם. לעומת זאת, שימוש בקול כדי ליצור דרמה, התלהבות או קריאה לפעולה יצור עניין ויגדיל את הסיכוי שיצפו בסירטון. כמו כן, המנעו מהסתרת ידיים. הידיים מביעות רגש ועוצמה לכן חשוב מאוד לצלם אותן לא להסתיר אותן. הן צריכות להיות לצידי הגוף, משוחררות ולא מאוגרפות.
