בין אם מדובר בהרצאה, פרזנטציה, נאום או הדרכה, כל אחת מהדרכים הללו, מטרתה להעביר מסר לקהל השומעים. אופן העברת המסר, כלומר מיומנות עמידה מול קהל תהפוך את האינטראקציה שלנו עם הקהל ללוכדת קשב וזכירה או לחילופין משעממת ומתישה. אך בטרם נתייחס לאופן בו אנו מעבירים את המסר, חשוב מאוד להתייחס למימד התוכן- מה אנחנו רוצים לומר? כיצד התוכן ילכוד את הקשב של הקהל ? כיצד נהפוך אותו לבלתי נשכח? כיצד סטוריטלינג מסייע לנו לדייק את המסר?
מהו סטוריטלינג?
תחילה בואו נגדיר מהו סטוריטלינג. ראשית חשוב להבהיר שסטוריטלינג איננו סיפורי אגדות או מעשיות. סטוריטלינג פירושו העברת מסר באמצעות סיפור. בין אם מדובר במסר המועבר בישיבת צוות או לילדים שלנו, חשוב שהוא יהיה ממוקד, ברור ולוכד קשב. שימוש בסטוריטלינג משיג את כל המטרות האלה. היכולת של אנשים להיות מרותקים לסיפור היא מולדת. ילדים לומדים על העולם באמצעות סיפור, מפנימים נורמות ובקשים מהוריהם לשמוע שוב ושוב את אותו סיפור לפני השינה. גם מבוגרים לומדים טוב יותר דרך סיפורים ודוגמאות. איך זה עובד? כאשר מסר מועבר באמצעות סיפור, המערכת הלימבית במוח מתחילה לפעול. כלומר, בניגוד להעברת מסר באמצעות נתונים או מספרים בלבד, כאשר מעבירים מסר באמצעות סיפור, המערכת הלימבית המופקדת על הרגשות נכנסת לפעולה. הסיפור מפעיל רגש, ורגש הופך את המסר לזכיר יותר, הרבה יותר מאשר נתונים ומספרים.
ארבעת השלבים ביצירת תוכן ממוקד, ברור וזכיר באמצעות סטוריטלינג
כיצד מעבירים מסר באמצעות סטוריטלינג?
שלב ראשון – עלינו להעניק מידע באופן נכון ומדוד. מצד אחד לא כדאי להתיש את השומעים אותנו בהמון נתונים ופרטי מידע ומצד שני חשוב שהמידע יהיה מדויק. הקהל לא יזכור מספרים, טבלאות וריבוי מסרים. כמו כן, מומלץ מאוד כי בהרצאה יהיה מסר אחד מרכזי ועוד שלשה עד חמישה מסרים התומכים במסר המרכזי. זהו עיקרון “אי ההצפה”.
אם אתם רוצים לשכנע, להיות מובנים ולתקשר עם הסביבה בקלות וביעילות, אל תציפו את הקהל שלכם בריבוי מסרים. התמקדו בכל פעם במסר אחד. ריבוי מסרים גורם לשומעים אתכם ללכת לאיבוד ולהתעייף. הרי ברור שהם מימלא לא יזכרו הכל. לדוגמא, באחת מאסיפות ההורים בבית הספר של ילדיי, סיפרה אחת האימהות כי המורה טוענת שהילד שלה לא מכין שיעורי בית ומאחר לבית הספר. מלבד זאת, הוא גם מרבה להתקוטט עם החברים בכיתה, מתחצף למורים ולא משתתף בשיעורים. האם יצאה מהשיחה מוצפת ולא ידעה מה לעשות עם “רשימת התלונות” ובוודאי שלא ידעה כיצד להעביר את המסר לבנה. במקרה זה, לא נמליץ לאם לנהוג כפי שנהגה המורה. אם נרצה למשל, לנהל שיחה עם הילד ונציף אותו בו זמנית בכל הנושאים הללו, קרוב לוודאי שנאבד את הקשב שלו וברור שלא נגייס אותו לפעולה. סבתי עליה השלום הייתה אומרת על זה: “שוואיה שוואיה”, כלומר, לאט לאט…
שלב שני – עלינו לחשוב מה אנו רוצים שהקהל שלנו יחשוב על המסר שלנו. כלומר, אילו תובנות אנו רוצים להעביר לקהל? מה נרצה שהקהל יחשוב בעקבות ההרצאה? החלק הזה מתייחס לרמה הקוגנטיבית. מהו המידע שאותו נרצה להעביר, אילו מסקנות נרצה שהקהל יפנים? באילו הוכחות ודוגמאות נשתמש?
שלב שלישי – אם הכלל השני מתייחס לרמה הקוגנטיבית, שלב זה מכניס לפעולה את המערכת הלימבית במוח, המערכת האחראית על הרגשות. חשוב להבין מה נרצה שהקהל שלנו ירגיש בעקבות המידע שמסרנו. מדוע האלמנט הריגשי משמעותי? רק אם נעורר רגש, הקהל יוכל להזדהות עם המסרים שלנו. כאמור, רגש מפעיל בני אדם. בעולם השיווק ידוע כי בני אדם נוטים לקנות קודם כל מתוך החלטה ריגשית. גם כאשר מטמיעים מידע חדש, ברגע שהוא נוגע בקהל רגשית, תיווצר הזדהות, למידה אפקטיבית יותר והכי חשוב- ברגע שהרגש מופעל, המידע יהיה זכיר יותר! מאיה אנג’לו הסופרת כתבה על כך: “אנשים לא יזכרו מה אמרת להם, אבל הם יזכרו איך גרמתם להם להרגיש”.
שלב רביעי – אחרי שדייקנו את כמות המסרים, שיתפנו את הקהל בתובנות שלנו ועוררנו הזדהות באמצעות רגש, עלינו לחשוב מה אנו רוצים שהקהל שלנו יעשה או יפעל לאחר שישמע אותנו. אם אנחנו מקדמים עסק, האם נרצה שיקנה מאיתנו מוצר? אם הקהל שלנו הם הילדים שלנו , האם אנחנו רוצים לשכנע אותם להכין שיעורי בית? או אולי נרצה לשכנע את הבוס שלנו לפעול למען מיזם חדש?
שלשת המימדים הללו: המידע, המחשבות והרגשות- כולם נועדו להוביל את השומעים שלנו בסופו של דבר לפעולה. הדרך הנכונה ביותר “לארוז” את שלשת המימדים הללו היא באמצעות סיפור מעורר הזדהות. זהו סטוריטלינג. באמצעות הסיפור אנחנו מכוונים לפעולה הרצויה מבחינתינו ומניעים לפעולה.
