אין ספק, הומור עצמי הוא מתנה. רבות דובר על סגולות ההומור ועד כמה הוא מועיל בחיי היום יום. מחקרים שנערכו בכל העולם מצביעים על כך שהומור מסייע בכל תחומי החיים. הוא משפר את בריאות הגוף והנפש, משפר את התקשורת הבין אישית ואפילו מסייע במכירות. אחת הדרכים הנפלאות לשילוב הומור בחיי היום יום היא באמצעות הומור עצמי.
מה הקשר בין הומור עצמי לסטנדאפ?
אחד הרגעים הכי מרגשים שאני חווה כל פעם מחדש הוא הרגע בו מסתיים עוד מופע סטנדאפ והקהל מוחא כפיים בהתלהבות. זהו רגע של גאווה, לא רק משום שהצלחתי להצחיק את הקהל, אלא בעיקר בשל העובדה ששוב יכולתי לצחוק על עצמי ובעיקר על סיטואציות שונות בחיים שלי. אומנם מדובר על מצבים מתוך החיים הפרטיים שלי (הילדים, הבית, שכונת ילדותי והבית העירקי מאור יהודה…), אך הקהל יודע לצחוק מתוך הזדהות גם אם לא חווה בדיוק אותן חוויות. למעשה, אנחנו הסטנדאפיסטים לוקחים סיטואציות מחיי היום יום (החוויות בעבודה, באוטובוס, בקופת חולים ואפילו התור בסופרמרקט) שכל אחד מכיר מעולמו שלו, וצוחקים עליהן מנקודת המבט שלנו. מסתבר שדווקא חיי היום יום מהווים קרקע פוריה לקומדיה. אין צורך לחפש מצבים קומיים, אנחנו פשוט חיים אותם. מתי זה הופך להיות מצחיק? כמו בכל דבר בחיים- הכל עניין של זווית הראיה שלנו על הסיטואציה והיכולת שלנו להתבונן מהצד על העולם ופשוט לצחוק.
צ’אפלין – לצחוק במרחק הזמן
גדול הקומיקאים , צ’ארלי צ’אפלין הוא מודל מצויין לשימוש בהומור עצמי. רבים מכירים את המשפט שלו:” יום ללא צחוק הוא יום מבוזבז”, אך מעטים יודעים שהוא נהג גם לומר: “מקרוב טרגדיה, מרחוק קומדיה”. האיש הזה, שהצליח ללא מילים לעורר הזדהות ולהצחיק אנשים בכל רחבי העולם, בעצם השתמש בסרטים שלו בכדי לספר את סיפורו האישי ולטפל במכאובי הנפש שלו. הוא בחר לסגור מעגל עם ילדותו הלא פשוטה באמצעות צחוק והומור בסרטים . סיפורו האישי רצוף קשיים ומהמורות. הוא גדל כילד עני, נדד מבית יתומים אחד למישהו, אכל מפחי זבל, אך לא שכח לצחוק. למעשה, ההומור הציל את חייו. הוריו היו שחקנים אלכוהליסטים כושלים. חלמה הגדול של אימו היה לברוח עם גבר עשיר ובכך להחלץ מחיי העוני גם במחיר של עזיבת ילדיה. הילדים לא עניינו גם את אביו. למרבה ההפתעה, צ’ארלי ואחיו הבכור לא כעסו על אימם אלא להפיך, חיכו לה שתחזור בכל פעם שברחה. לרוב היא חזרה שיכורה ולא פעם אושפזה בבית חולים לחולי נפש. יש אומרים שהייתה יצאנית.
צפיה בסרטים המופלאים של צ’ארלי כי בכל סרט מופיע אדם שיכור ובחורה שזקוקה לחילוץ. צ’אפלין שאב השראה מהוריו והדמויות בסרטים היו למעשה ייצוגים של אבא ואמא שלו. על אף הסיפור הקשה, בסרטים הסיטואציות היו קומיות לחלוטין. צ’אפלין בחר לצחוק על מצבים אלו באמצעות הסרטים שלו. אנשים בכל העולם הגיעו לבתי הקולנוע לצפות בסרטיו, צחקו והזדהו עם הגיבורים על אף העובדה שמדובר בדמויות בשולי החברה. צ’ארלי צ’אפלין הפך לאייקון עולמי.
צ’אפלין אומנם השתמש בהומור עצמי בסרטיו אולם עשה זאת רק בבגרותו כאשר הפך להיות במאי. רק במרחק הזמן ההומור העצמי שלו סייע לו לעבד את החוויות הריגשיות הקשות שלו. בחלוף השנים הוא העז להתבונן על החוויות הקשות ולצחוק עליהן, ולא בעת התרחשותן כאשר היה ילד. הוא פשוט לא היה מסוגל לעשות את ההפרדה הריגשית הזו. זו הסיבה שהוא טען כי במרחק הזמן ניתן לצחוק על כל דבר, כולל על עצמינו. לא רק צ’אפלין טוען שהזמן מרפא הכל. גם הסבתא העירקית שלי, שלא הכירה את צ’אפלין, הייתה נוהגת לומר:”עוד עשרים שנים נצחק על זה”.
סטנדאפ – לצחוק כאן ועכשיו
כיום, בעולם המערבי, אנו חיים בעידן של תהפוכות ושינויים אינטנסיביים ומהירים מאוד. אנשים מוצפים במידע מכל עבר, מוסחי דעת בקלות ומבקשים פתרונות קסם. על רקע העידן הזה קמה אומנות הסטנדאפ שכולה מבוססת על הומור עצמי, כאן ועכשיו, ולמעשה סותרת את דבריו של צ’אפלין. צ’אפלין כאמור, מציע לקחת את מרחק הזמן ולצחוק הן על סיטואציות כואבות והן על סיטואציות יום יומיות רק בחלוף הזמן. הסטנדאפיסטים חושבים לגמרי אחרת. הגישה של אומנות זו שונה לחלוטין. מה אני וחבריי הסטנדאפיסטים עושים על הבמה? אנו למעשה מתבוננים על החיים שלנו, כאן ועכשיו, ולא מחכים למרחק הזמן. אנחנו קוראים לקהל לצחוק על מה שכואב לנו ממש ברגע ההתרחשות. קחו לדוגמא את הקורונה. הרי לא נחכה עוד עשרים שנים בכדי לצחוק על מה שחווינו בתקופה ההזויה הזו. אבל זה לא רק הקורנה. מה עם הממשלה? או על התור בקופת חולים? אנחנו, הסטנדאפיסטים, עומדים בפני הסיטואציות האלה, מסתכלים עליהן מבחוץ כאילו שאנחנו תיירים שנקלענו בטעות למקום ההתרחשות ומציבים “מראה” בפני הקהל .על אילו סיטואציות מדובר? הסיטואציות הכי יום יומיות. אנחנו פשוט מדברים עליהן. מאחר וידוע כי לא פשוט לצחוק על קושי בזמן התרחשותו, אנו הסאנדאפיסטים עושים את “השרות” הזה עבור הקהל. הקהל מגיע למופע ושומע על סיטואציות מתוך החיים שלו, צוחק מתוך הזדהות ויודע להגיב בצחוק גם על מצבים לא פשוטים בחיי היום יום. זוהי גישה הפוכה לגישה של צ’ארלי צ’אפלין. יחד עם זאת, המשפט “מקרוב טרגדיה, מרחוק קומדיה”, שנאמר על ידי הגאון הקומי, צ’אפלין, מהווה בסיס לעבודתו של כל קומיקאי , סטנדאפיסט או לכל אדם הבוחר לחיות בהומור ולפתח זוויות ראיה מחויכת על העולם.
הומור עצמי וצ’ארלי צ’אפלין
צ’אפלין דיבר לא מעט גם על הומור עצמי. המשפט האייקוני שלו התייחס להומור עצמי באופן ברור: ” הכשלון אינו חשוב. דרוש אומץ לשטות בעצמך”. מה עומד מאחורי משפט זה? צ’אפלין התכוון לכך שהיכולת שלנו לצחוק על עצמינו אינה שמורה רק לקומיקאים. אנו הסטנדאפיסטים יודעים לומר כי הומור עצמי הוא לגמרי מיומנות נרכשת . מי שמשתמש בהומור עצמי מגלה מהר מאוד כי מיומנות זו מכילה בקירבה יתרונות עצומים . בכל פעם שאני מרצה על הומור עצמי, אני נתקלת בתגובות כגון: “הומור עצמי פירושו לצחוק על עצמי. למה שאני אצחק על עצמי? או למה שיעשו ממני צחוק?” . תגובה נוספת החוזרת על עצמה בדיון על הומור עצמי היא: “מי שצוחק על עצמו סובל מביטחון עצמי נמוך”. ובכן, האמת היא הפוכה לחלוטין! מחקרים פסיכולוגיים מצביעים כי אנשים המשתמשים בהומור עצמי הם אנשים בעלי בטחון עצמי גבוה! כמו כן, לרוב מדובר על אנשים אינטילגנטיים. הם מצליחים למגנט אליהם את הסביבה שלהם באמצעות הומור עצמי.הם לא עושים זאת מתוך חוסר בטחון או הערכה עצמית נמוכה אלא, עושים זאת במודע וממקום ריגשי בטוח לחלוטין.
כמו כן, הוכח כי אנשים בעלי הומור עצמי הם חברותיים, כריזמתיים, בעלי יכולת שכנוע מדהימה ויודעים להשתמש בהומור לתועלתם. כאשר אנו נמצאים בחברת אנשים מצחיקים ובמיוחד בחברת אנשים בעלי הומור עצמי, משתחררים אצלנו הורמונים המשרים מצב רוח טוב ורוגע ומפחיתים את הורמוני הלחץ והמתח. הבית העירקי שלי למשל, הוא הבסיס לכל מופעי הסטנדאפ שלי: הדודים שלי, שכונת ילדותי, ואפילו על המורים העירקים המצחיקים שלי .התוצאה: גם קהל שאיננו ממוצא עירקי מתגלגל מצחוק ומזדהה איתי על אף שאיננו בהכרח ממוצא עירקי. איך זה קורה? מדובר בסיפורים אנושיים מצחיקים הכוללים סיטואציות יום יומיות, וכל אחד יכול למצוא את עצמו בסיטואציה דומה גם אם לא גדל בבית עירקי ..
אז איך עושים זאת? איך משתמשים בהומור עצמי בחיי היום יום ?
כיצד מפתחים הומור עצמי שיסייע לנו למגנט אלינו אנשים ? כיצד ניתן לשכנע את קהל השומעים שלנו ולהשתמש בהומור עצמי במשא ומתן? כיצד שוברים את הקרח בסיטואציות מלחיצות ? האמת היא שמדובר בטכניקה די פשוטה. נסו את זה: קחו חולשה אחת שלכם, זה יכול להיות משהו במראה , במבטא, במוצא, בעבודה….סוג של “בעיה” שכבר השלמתם איתה והתרגלתם אליה. שימו לב, לא מומלץ לבחור עניין שעדיין קשה לכם איתו, אלא נושא שהוא כבר חלק מכם . אם תשתמשו בעניין רגיש, התוצאה עלולה להיות הפוכה. אני למשל מדברת על עודף המשקל שלי. בעבר הייתה לי התמודדות ריגשית עם הנושא , אך היום אני צוחקת על זה. כלומר, הטכניקה היא לא להסתיר את “הדפקט” הזה, אלא להפיך- לצחוק על זה. באופן זה, אף אחד לא יכול לצחוק עליכם , מאחר ואתם תעשו זאת בעצמינו מתוך בטחון מלא ובמודע. למעשה, מי שיצחק ,יצחק איתכם ולא עליכם..ואיך אמר צ’ארלי צאפלין :” דרוש אומץ לשטות בעצמך..”, שהרי אומץ הוא התבלין לכל שינוי ויוזמה בחיים, גם כאשר מדובר בהומור.
