באחד מהכנסים בהם השתתפתי כמרצה על עמידה מול קהל לבעלי עסקים, לקחתי חלק בפאנל מקצועי, בפאנל השתתפו עורכי דין, אנשי טיפול, יועצים עסקיים ומומחים לשיווק דיגיטלי. כל המשתתפים נחשבים ידועים בתחומם וכולם מרצים מנוסים העומדים מול קהל כמעט מדי יום. לאחר שהתיישבנו על הבמה, המנחה חילקה מיקרפון לכל הדוברים. אבל אז קרה משהו מעניין. כל המשתתפים, חוץ ממני, החזירו לה את המיקרופון וביקשו לדבר בלעדיו. “אין צורך, שומעים אותי גם ככה…”, זה היה המשפט שחזר על עצמו. היו שאפילו סירבו לאחוז במיקרופון.
כמרצה מנוסה וכמנטורית לעמידה מול קהל היה ברור לי שהבעיה אינה המיקרופון עצמו אלא עניין אחר מהותי יותר הקשור למקום הריגשי סביב דיבור מול קהל. כמו כן, אף אחד מהנוכחים לא בחר לעמוד ולדבר על הבמה. לא קיבלנו הנחייה לשבת בזמן שאנו מדברים ובכל זאת, כולם ישבו על הבמה שלובי רגליים, ללא מיקרפון ודיברו בקולם כאשר הגיע תורם לדבר. כשהמנחה הכריזה בשמי, לקחתי את המיקרפון, נעמדתי במרכז הבמה והתחלתי לדבר. מיד כל המבטים הופנו אליי. גם כאלה שהיו עסוקים בלהביט בטלפון שלהם וגם אלו שנראו לא מרוכזים ולא מתעניינים במתרחש. כולם הביטו בי. אפשר היה לחוש כי האנרגיה באולם השתנתה. כשסיימתי לדבר, הקהל מחא כפיים בהתלהבות.
לאחר הארוע עיבדתי את רצף הארועים שהתרחשו על הבמה. עלו בי מספר שאלות: מדוע הקהל היה קשוב לדבריי יותר מאשר לשאר הדוברים? האם מדובר במסר שהעברתי או שאולי הסיבה קשורה לגורם אחר? מדוע אנשי מקצוע המורגלים לעמוד מול קהל, אינם בוחרים לדבר במיקרופון כאשר ניתנת להם ההזדמנות? כמו כן ,תהיתי איך קורה שאנשים המעוניינים להעביר מסר, בוחרים לשבת על הבמה במקום לעמוד ולנצל את מרחב הבמה לצורך חיזוק וביסוס הנוכחות שלהם? לאחר הארוע הזה התחזקה אצלי ההבנה באשר לדבר בסיסי חשוב הקשור לדיבור מול קהל והעברת מסרים: אם אנשי מקצוע המורגלים בעמידה מול קהל נרתעים מלדבר במיקרופון ואינם מנצלים את הבמה וכל השפע שהיא מציעה לצורך חיזוק המסר שלהם, מה קורה כאשר מדובר במרצה או דובר בתחילת דרכו? מה עלול לקרות לאדם ביישן הנדרש לעמוד בישיבת צוות בעבודה ולהציג פרזנטציה?
אם נחזור לארוע ההוא, בסיומו, יותר ויותר אנשים שישבו בקהל ניגשו אלי. זכיתי לקבל תגובות כגון: “ריגשת אותי…..הייתי מרותקת לסיפור שלך, זה הזכיר לי את עצמי….אני לא זוכר את כל מה שאמרת אבל יצאתי עם תחושה נהדרת…”. מהו אותו דבר בסיסי הקשור לדיבור מול קהל שהבנתי לאחר הארוע?
מה הקשר בין שימוש במיקרופון, עמידה מול קהל וזיהוי הזדמנויות?
למעשה היה ברור לי כי מה שהתרחש על הבמה והאופן בה בחרו המרצים לנהוג (כגון אי שימוש במיקרופון) אינו קשור רק לעמידה שלהם מול קהל. לא משנה אם מדובר על במה באולם תיאטרון או חדר הישיבות במשרד, עמידה מול קהל משולה להתנהלות שלנו בחיי היום. כמה פעמים קרה לנו שחשנו תחושת החמצה? כמה פעמים חשבנו שפיספסנו הזדמנות שניתנה לנו ואנו חשים חרטה על כך? למה זה קורה לנו בעצם?
בכל פעם שאנו מדברים מול קהל על במה יש לנו מטרה. אנו מעוניינים להעביר מסר, לשכנע, לרגש או לגרום לאנשים להזדהות איתנו. אם מורה בבית ספר משתמשת באביזרים טכניים כמו מקרן ולוח בכדי להעביר מסר, הרי שבמקרה של מרצים, הבמה והמיקרופון הם כלי העזר שלנו שנועדו לסייע לנו מבחינה טכנית להעביר את המסר בעוצמה ובבהירות. מסר שיאמר מבלי שישמעו אותו כאילו לא נאמר. בפאנל המדובר הייתה מרצה שדיברה כל כך חלש עד כי רחש עבר בקהל שהתאמץ לשמוע אותה. תארו לכם איזה רגש עלול להציף את הקהל שגם ככה מוסח דעת כשהוא שומע מרצה מדבר בשקט. כן, זה מעצבן. עד כמה שהמסרים שלה היו חשובים, רק השורה הראשונה בקהל נהנתה מהם.
כאשר אנו מדברים במיקרופון הקול שלנו נוכח, אנו נוכחים בחדר ומעבירים מסר: תקשיבו לי! כלומר, מי שבוחר שלא להשתמש במיקרופון, למעשה מאבד הזדמנות להעביר מסר באופן עוצמתי. אם כך, מדוע לעיתים ישנם מרצים המעדיפים לדבר שלא לנצל את ההזדמנות ולדבר ללא מיקרופון? המיקרופון נותן ביטוי חיצוני לקול הפנימי שלנו. הקול משקף את הרגש שלנו. למעשה, כאשר שומעים אותנו על במה אנו נמצאים במצב ריגשי חשוף. נסו רגע לחשוב- איך אנחנו יודעים שמרצה מתרגש? דבר ראשון , הקול שלו לא יציב. הקול הוא מראה לנפש שלנו. כאשר אנו משתמשים במיקרופון, אנו שומעים למעשה את הקול הפנימי שלנו בעוצמה. אם אנו נרתעים מהקול שלנו, מדוע שאחרים יסכימו לשמוע אותנו? ברגע שאנו שלמים עם המסר שלנו, עם הקול הפנימי מאחורי המסר, לא תהייה לנו בעיה לתת לקול הפנימי הזה ביטוי חיצוני באמצעות מיקרופון.
הקשר שבין זיהוי הזדמנויות, העברת מסר ועמידה מול קהל
לדבר מול קהל זו פריוולגיה. זו הזדמנות להשמיע את קולנו, את המסר שלנו. לא לכל אחד ואחת יש הזדמנות להעביר מסר. כאשר אנו מדברים מול קהל יש לנו מטרה להשיג או להוביל רעיון. בכל פעם שאנו משמיעים את קולנו אנו מגדילים את הסיכוי שלנו להשיג את המטרות שלנו, ולמעשה אנו מסייעים לעצמנו להתקדם לעבר הצלחה. בכל פעם שאנו מדברים מול קהל, ולא משנה אם מדובר על בני הזוג שלנו , ילדינו או הבוס בעבודה, נפתח בפנינו חלון הזדמנויות. השאלה היא האם אנו מנצלים את חלון ההזדמנויות הזה?
הצלחה וזיהוי הזדמנויות
הבמה משולה לחיים עצמם. גם על הבמה וגם מחוץ לבמה, הדרך להצלחה נעוצה קודם כל בזיהוי ההזדמנות שניתנה לנו ולאחר מכן ניצול ההזדמנות ככל שניתן. מיטב היזמים בעולם, בין אם מדובר ביזמים מתחום ההייטק ובין אם מדובר ביזמים מתחומים שונים לחלוטין, כולם שמים דגש עם זיהוי הזדמנויות וניצולם בדרך הטובה ביותר. אם נבחן את כל סיפורי ההצלחה של המצליחנים הגדולים בעולם נגלה כי לרוב לא מדובר בידע או מיומנות שהביאה אותם להצלחה, אלא פשוטו כמשמעו: הם ידעו “לקרוא נכון את המפה”.
כמו כן, אותם מצליחנים ידעו להשתמש בכל כלי העזר העומדים לרשותם בכדי למנף את ההצלחה שלהם, בדיוק כמו שימוש במיקרופון ובעמידה במקום ישיבה על הבמה. עמידה על הבמה פירושה יצירת נוכחות וכריזמה. אז בכל פעם שאתם עומדים ומדברים מול קהל קחו בחשבון שנפתח עבורכם חלון הזדמנויות. נצלו קודם כל את כל הכלים העומדים לרשותכם. אל תוותרו על שום אביזר שיסייע לקול שלכם להשמע.
כמו כן, בכדי למקסם את ההזדמנות שניתנה לכם ולהגיע להצלחה, הדרך “לקרוא את המפה” היא לפתח גם כלים אישיים ולא רק כלים טכניים שיסייעו לכם ללמוד לדבר נכון מול קהל ובדרך שתרתק את הקהל ותגרום להם להקשיב לכל מילה שלכם. וכן, אפשר ללמוד זאת! אפשר לפתח כריזמה על ידי תרגול מיומנויות עמידה מול קהל. לא פעם אני נשאלת על ידי מרצים מה הופך מרצה למרצה מוביל? התשובה היא ברורה בעיני: מרצה מוביל הוא מרצה שיודע לנצל הזדמנות ולהשתמש בכל העומד לרשותו בכדי לבסס את הנוכחות שלו לצורך העברת המסר שלו.
