מכירים את הרגע הזה בו מרצה עולה על במה ומיד משתרר שקט בקהל? הוא עומד על הבמה, לא מוציא הגה, ובכל זאת  כולם חשים “חשמל באוויר”… לעומת זאת, כמה פעמים  קרה לנו שהגענו להרצאה, המרצה מתחיל לדבר ואילו הקהל רובו עסוק בטלפון, וכעבור רבע שעה חלק מהאנשים מתחילים “לזלוג” החוצה ומי שנותר באולם פשוט לא מקשיב.. אין ספק, מדובר בסיטואציה לא נעימה. סיטואציות מוכרות לא רק לקהל ולמרצים אלא מתרחשות גם בתחומים שונים ומגוונים בחיי היום. לדוגמא, לא אחת אנו עדים לסיטואציה בה נכנס מישהו לחדר מלא אנשים שהוא לא פגש מעולם ומיד כל הנוכחים חשים בנוכחותו מבלי שיוציא הגה. לחילופין, סיטואציה נוספת היא כאשר אנו רואים אדם זר ומשהו באופן בו הוא מתנועע, משתמש בידיו או בקולו, גורם לסביבה תחושת אי נוחות.

קרוב לוודאי שבכל המיקרים שתוארו כאן, שפת הגוף היא זו שמשכה את תשומת הלב של הנוכחים או גרמה להם אי נוחות.

אז מהי שפת גוף?

שפת גוף היא אוסף של  של מחוות גופניות, תנועות גוף ומימיקות פנים המשקפות תחושות ורגשות. הקול הוא חלק בלתי נפרד ממכלול זה.  למעשה, באמצעות אותן תנועות גוף, אנו מביאים לידי ביטוי מחשבות ורגשות שלא בהכרח באים לידי ביטוי באופן מילולי. כלומר, שפת הגוף שלנו מוציאה לפועל של אותן מחשבות, רגשות ורצונות. על פי מחקרים,  70 אחוזים מהמסרים שלנו הם מסרים בלתי מילוליים , ואילו רק 30 אחוזים הם התוכן. מדובר בנתון מדהים שמשמעותו היא שמה שחשוב באמת זה לא מה אנחנו אומרים אלא איך אנחנו אומרים…אנשים העומדים מול קהל ומרצים בפרט, חייבים להתייחס לנתון זה בכובד ראש. כל כך הרבה מרצים מקדישים את כל מרצם לתוכן, מגיעים להרצאה ופשוט “שופכים” תוכן, בעוד מה שיגרום לקהל להקשיב להם הוא האופן בו הם מרצים.

חשוב להבין כי שפת גוף הינה שפה בינלאומית. בכל העולם, תינוקות מרגע לידתם מדברים בשפת הגוף. ילדים משדרים מסרים בלתי מילוליים להוריהם באמצעות שפת גוף בטרם רכשו שפה והם גם קוראי שפת גוף מעולים. הם מסוגלים לקרוא את שפת הגוף של ההורים בקלות. למשל, תינוק המרבה לבכות לעיתים משקף למעשה את הלחץ והחרדה של אימו. אחת הסיטואציות בה אנו משתמשים בשפת גוף היא כאשר אנו מגיעים לארץ זרה ואנו לא מכירים את השפה המדוברת. דמיינו שאתם נכנסים לחנות כלשהיא באותה ארץ  והמוכרים משוחחו בינהם. באופן אינסטיקטיבי אנחנו ננסה לנחש מה הם אומרים רק על סמך תנועות הגוף שלהם והטונציה של הקול. אנחנו חוזרים לרגע להיות כמו תינוקות המפענחים את שפת הגוף של הסביבה…

למעשה, שפת גוף היא שפה תקשורתית לכל דבר המשפיעה על כל תחומי החיים: עבודה, תקשורת בינאישית, יחסים חברתיים, זוגיות ותחומים רבים נוספים . כל הורה יכול לחוש מתי הילד שלו משקר רק על סמך תנועות הגוף שלו, בני זוג בדייט ראשון בוחנים זה את שפת הגוף של השני בכדי להבין את מצאו חן אחד בעיני השני וכמובן חוקרי משטרה בוחנים שפת גוף כדי לבדוק אם הנחקר משקר.

שפת גוף בתרבויות, מגדרים ובעולם העסקים

חשוב לציין כי יש תנועות נרכשות אך יש גם תנועות מולדות המשותפות לכל בני האדם באשר הם בכל מקום בעולם ואינן קשורות לתרבות כזו או אחרת כגון: חיוך ויניקה. שפת הגוף שונה גם בין גברים ונשים ויש תנועות למשל האופייניות רק לנשים או רק לגברים. לנשים למשל, ישנן “תנועות חן” (נידות עדינות של הראש), ולגברים יש הליכה גברית.

לשפת גוף יש משמעות מכרעת גם כשבוחנים הבדלים בין תרבויות. כמו שייש שוני בשפות המילוליות כל יש גם שוני בשפת הגוף בתרבויות שונות. ישנן גם תנועות זהות , לרוב תנועות מולדות, כגון חיוך אולם, ישנן תנועות שבתרבות אחת משדרות מסר אחד ואילו בתרבות אחרת משדרות מסר אחר לחלוטין.. הדבר עלול ליצור מצבים משעשים ומביכים גם יחד. למשל, תנועת היד הישראלית שפירושה “חכה רגע”, נחשבת באיטליה לתנועת גנאי…ואילו תנועת האגודל שפירושה “אוקיי”, ביפן מתפרשת כתנועה המסמלת בקשה לכסף…

תחום נוסף בו יש משמעות רבה לשפת הגוף הוא עולם העסקים. שפת גוף היא חלק בלתי נפרד מהעבודה היום יומית.  ישנן קודים אוניברסאליים בעולם העיסקי והפרה שלהם עלולה לחבל בתהליך העיסקי. למשל, איש עסקים שלא ילחץ יד בתחילת מפגש עלול לשדר זילזול בצד השני,  אולם אדם חילוני שיפגש עם אשת עסקים חרדית יקפיד שלא ללחוץ לה יד בשל הכבוד “לשמירת נגיעה”. כלומר, חשוב מאוד לפני כל מפגש עיסקי להבין מי נפגשים ומהם הקודים התרבותיים והעיסקיים הקשורים אליו. כמו כן, אי הקפדה על לבוש עיסקי מעידה על רישול ותנוחת ישיבה שאינה הולמת תפגום בפגישה העיסקית. למשל, איש עסקים שישב עם רגליים פסוקות וידיים מתוחות לאחור משדר שתלטנות. חשוב אם כך, לפתח מודעות למשמעות שפת הגוף.

שפת גוף ורושם ראשוני בעמידה מול קהל

שפת גוף למשל, משפיעה מאוד על הרושם הראשוני אותו אנו יוצרים. אנו גם נוטים לשפוט את סביבתנו על סמך הרושם הראשוני שהם משדרים. על כן, יש חשיבות מכרעת למודעות לרושם הראשוני שאנו יוצרים בחיי היום יום וגם על הבמה. מרצה חייב לקחת אחריות על הרושם הראשוני שהוא יוצר מאחר ויש לכך השפעה מכרעת על האופן שבו הוא יוכל לסחוף קהל ולרתק קהל. כלומר יש קשר ישיר בין עמידה מול קהל ובין שפת גוף. רושם ראשוני למשל, נקבע תוך מספר שניות ובדרך כלל קשה מאוד לשנותו. כולנו מכירים את האימרה :”אין שני לרושם ראשוני”. לדוגמא, מועמד המגיע לראיון עבודה, נכנס לראיון כשהוא עומד באופן יציב, מושיט למראיין יד בוטחת ללחיצה, מדבר בזמן הראיון בקול סמכותי אך רגוע ומקפיד להגיע לבוש בהתאם למצופה מדרישות התפקיד. קרוב לוודאי שעבור מרואיין זה, שפת הגוף שלו תעלה את סיכוייו להתקבל לעבודה יותר מאשר מועמד שיכנס לראיון כשעמידתו שפופה ומשדרת חוסר בטחון, ידבר בקול מגומגם ולבושו יהיה מרושל ולא תואם את דרישות התפקיד. כמו כן, דוגמא זו מסייעת לנו להבין כי שפת גוף מורכבת לא רק ממימיקות ומתנועות גופניות אלא ממכלול שלם של מרכיבים חשובים כגון: יציבה, שימוש בקול, לבוש, תנועות גופניות ואפילו ריח.

שפת גוף ואותנטיות בעמידה מול קהל

לאחר שהבנו את המשמעות החשובה שייש לשפת הגוף בחיי היום יום , יש להתייחס  גם לאלמנט נוסף ביחס לשפת גוף ועמידה מול קהל. עלינו לבחון האם הגוף שלנו משדר מסרים בלתי מילוליים הנמצאים בהלימה למסרים המילוליים שלנו. מדובר בנושא חשוב לכל אדם אולם בהקשר של עמידה מול קהל הוא קריטי. פעמים רבות אנו אומרים מסר מילולי מסוים ומעוניינים לשדר בשפת הגוף שלנו מסר דומה, אך בפועל אנו לא מודעים כי הגוף שלנו משדר מסר אחר לחלוטין. מדוע זה קורה? הגוף מגיב למעשה למכלול הרגשות והמחשבות שלנו. כלומר אפילו אם אמרנו משהו אחד, הגוף ישדר מה אנו באמת מרגישים. לעיתים מדובר ברגשות, מחשבות ורצונות שאנו כלל לא מודעים להן. מדוע זה חשוב בעמידה מול קהל? הקהל ער למלל שהמרצה מעביר אבל הוא מתייחס גם לשפת גופו. במידה ואין הלימה בין התוכן ובין הרגש שהמרצה משדר בשפת הגוף שלו, הדבר מתפרש כזיוף וחוסר אותנטיות. משמעות הדבר היא שהמרצה עלול לאבד את הקהל במידה והקהל חש חוסר כנות.

מדוע חשוב לפתח מודעות לשפת גוף בעמידה מול קהל?

כולם יודעים לקרוא שפת גוף ברמה כזו או אחרת, כולל הקהל. מרצה שיעמוד קפוץ , טונוס השרירים שלו יהיה גבוה, הידיים מאוגרפות והקול ישדר עייפות וחוסר אנרגיה- קרוב לודאי שהקהל יחוש בזה. דבר נוסף, גם ליציבה יש משמעות כשאנו עומדים על הבמה. תארו לכם את הסיטואציה הבאה: אתם יושבים באולם הרצאות- עולה לבמה מרצה עם הליכה יציבה המשדרת בטחון, לעומת מרצה העולה לבמה עם הליכה שפופה. שניהם עוד לא הוציאו הגה. למי תרצו להקשיב? ייתכן שהמרצה עם ההליכה השפופה חכם יותר ובעל ידע רב יותר, אבל קרוב לוודאי שיהיה קשה לו הרבה יותר ללכוד את תשומת הלב של הקהל מאשר המרצה שנכנס לבמה עם יציבה המשדרת בטחון.

כל אחד מאיברי הגוף משדר לסביבה תחושות, רגשות ורצונות. לדוגמא, גב כפוף וראש רכון כלפי מטה משדרים חוסר בטחון, סגירות ופגיעות, לעומת ישיבה יציבה ופתוחה המשדרת נינוחות, בטחון עצמי ורצון לתקשר עם הסביבה.

קשר עין בעמידה מול קהל

המבט שלנו ואפילו כיוון המבט וכמובן תנועות העיניים – כולם מביעים רגשות ומחשבות. לא בכדי ישנם פתגמים רבים המייחסים לעיניים תכונות של כנות רגשית:” אני רואה לך בעיניים, בואו נדבר בארבע עיניים, לא רואים עין בעין”…הם רק חלק מהפתגמים שכולם מכירים. אין לי ספק שגם אתם יכולתם “לקרוא” לא פעם את המחשבות והרגשות של האדם שעמד מולכם רק מתוך התבוננות בעיניים שלו.
אדם שלא מיישיר מבט נתפס למשל שאדם המסתיר מידע ומיד זוכה לקבל תגובה:” תסתכל לי בעיניים”..לכן, שמירה על קשר עין עם הקהל היא חלק משפת גוף והיא אחת מהמיומנויות הכי חשובות של עמידה מול קהל.

תנועות ידיים בעמידה מול קהל

בנוסף לקשר עין, גם לידיים יש משמעות. תנועות ידיים חדות ואגרופים קפוצים עלולים לשדר אגרסיביות, לחץ ותוקפנות ואילו תנועות ידיים פתוחות משדרות את ההפיך. הידיים הן מחלקת ההוצאה לפועל של הרגש שלנו. הן מסייעות לנו להדגים, למשל מספרים, או תכונות- גדול, קטן וכו’ .. חשוב לדבר עם הידיים אבל כמובן באופן מותאם . מרצה שמדבר בתנועות ידיים מעבר לרוחב גופו, ויאגרף ידיים עלול לשדר הסתרה ואפילו כעס. מרצה שמדבר עם ידיים ברוחב הגוף שלו, עם תנועות זהות בשתי הידיים ובתנועות ידיים עגולות, משדר אווירה של נינוחות ואמינות.

שימוש בקול בעמידה מול קהל

אחד המרכיבים החשובים ביותר בשפת הגוף הוא השימוש בקול. הקול תופס כ- 40 אחוז משפת הגוף שלנו . לעיתים ישנן סיטואציות בהן התוכן המילולי אינו תואם כלל למה שהקול משדר. למשל, כאשר מרצה עומד על במה ופותח במילים: “אני מאוד שמח להיות כאן”, אולם הקול שלו רועד ואינו יציב, ברור שהקול משקף את הרגש האמיתי שהוא חש, כלומר לחץ והתרגשות.  לכן, כאשר עומדים מול קהל יש לתת את הדעת לקול שלנו מאחר והקהל יודע לזהות אם אנחנו משדרים אותנטיות רק על סמך השימוש בקול שלנו.  מרצה נרגש שיעמוד מול קהל ויבחר לשתף את הקהל בתחושותיו ויאמר:” אני מאוד מתרגש להיות כאן היום”,  יזכה לאמפתיה והזדהות גם אם קולו ירעד.

מרכיב נוסף הקשור לקול שלנו הוא חתך הדיבור. חתך דיבור מתנגן ורך משדר עדינות ורוגע, לעומת חתך דיבור חד ו”רובוטי” המשדר נוקשות. בדקו את עצמכם – האם חתך הדיבור שלכם הוא חותך- בסגנון צבאי-” שב, פול, קום..”או שאולי הוא עגול ורך? באשר למנגינת הקול, אם כל ההרצאה הדיבור יהיה מונוטוני קרוב לודאי שהקהל ישתעמם, אבל אם נרשה לעצמנו להביע רגש באמצעות הקול נרוויח קהל מרותק וסקרן.

אחד הדברים החשובים ביותר הוא התאמה בין המסר המילולי ובין הקול שלנו- כאשר נרצה להביע התלהבות נשתמש בקול באופן שידגים את זה, אם נרצה להביע דרמה או כאב, נדבר בשקט ובטון נמוך יותר. כמו כן, תופתעו אולי לשמוע כי, אחד הדברים החשובים ביותר בשימוש בקול בעמידה מול קהל הוא…אי שימוש בקול, כלומר, שתיקה! רבים מהמרצים חוששים משתיקה וההפיך הוא הנכון. דווקא פאוזות במקומות הנכונים מייצרות דרמה ומאפשרות לקהל לקחת רגע ולהפנים את מה שנאמר.

כמובן שגם לקצב הדיבור יש משקל, לדוגמא, מרצה שידבר מהר מידי עלול לאבד את הקהל ואילו מרצה שידבר לאט מידי עלול לעייף את הקהל.. גם על פי הדיקציה והטעמת המילים  ניתן ללמוד על החשיבות של נושא מסוים עליו מדבר בן שיחנו. אדם הבוחר להגיד בקול רם ומוטעם מילה מסוימת משדר לנו את מה שהוא מרגיש כלפי המסר סביב אותה מילה. כך גם מרצה הבוחר להדגיש נושא מסוים על ידי הטעמת המילים והדגשתם.

שפת גוף כאמצעי תקשורת

יש לציין כי לא רק מרצים, אנשי עסקים ומורים צריכים להיות מודעים לשפת גופם ולשפת הגוף של העומד מולם. כל אדם שיבחר לפתח מודעות לשפת גופו ירוויח כלי תקשורתי מהמעלה הראשונה. שפת הגוף, מסייעת לתקשר טוב יותר עם הסביבה ומשפרת את התקשורת הבינאישית בכל מערכות היחסים: בבית, בזוגיות, בעבודה ועם הסביבה הקרובה והרחוקה. מי מאיתנו לא חש לעיתים כי הסביבה אינה מבינה אותו וכי אנשים מגיבים באופן שאינו ברור. ייתכן והתשובה נעוצה בכך ששפת הגוף שידרה לסביבה מסר שונה מאשר המסר המילולי. הדבר כמובן עלול לגרום לעימותים ולקונפליקטים. הבשורה הטובה בעניין זה היא כי הדבר נתון לשינוי. מודעות לשפת הגוף תוכל לסייע במקרים כגון אלו.

ושוב חדשות טובות- ניתן לתרגל את זה. אם הפוליטקאים מתאמנים , כל אחד מאיתנו יכול.