אומרים שפחד קהל הוא פחד חזק יותר אפילו יותר מפחד מוות. מי מאיתנו לא חש אפילו פעם אחת דפיקות לב , רעידות או זיעה בסיטואציה של דיבור מול קהל זר? גם אנשים שאינם מתמודדים עם פחד קהל מתארים התרגשות, קול לא יציב ואפילו דפיקות לב. אומנם במינון נמוך יותר, אבל התופעה קיימת. אך מה קורה לאנשים שסובלים מפחד קהל שאינו מאפשר להם להוציא הגה מול אנשים זרים? מה קורה להם בישיבות צוות, מפגשים חברתיים המוניים עם קהל שאינו מוכר או כאשר הם נדרשים להרצות? התשובה היא ברורה: הם נמנעים מדיבור מול קהל. כולנו סובלים, אם כן, מפחד קהל ברמה כזו או אחרת. אנו השחקנים מורגלים לומר שביום שהו לא נחוש פרפרים בבטן לפני עליה לבמה, כנראה שאיבדנו את התשוקה. אלו “פרפרים חיוביים”, מאחר ומדובר בהתרגשות טבעית. הבעיה מתחילה כשמדובר בתופעה משתקת.
מהו מקורו של פחד קהל?
מסתבר שהכל התחיל בפרה-היסטוריה..האדם הקדמון היה מונע משני דחפים עיקריים: בריחה או מלחמה. כאשר האדם הקדמון זיהה מצב של סכנה, למשל חיית טרף המאיימת להרוג אותו, רמת האדרנלין עלתה, והוא נכנס לכוננות של מלחמה. תופעות כגון זיעה ודופק מהיר שיקפו מוכנות לזנק לקרב. מאז הסכנות הפיזיות חלפו ואנחנו לא מאוימים מחיות טרף. יחד עם זאת, התופעות הפיזיות הללו לא חלפו כאשר אנו מזהים סכנה. במובן הזה, סיטואציה של עמידה מול קהל מזוהה אצלנו כמצב מלחיץ, והגוף מגיב כאילו היינו האדם הקדמון בג’ונגל.
כמו כן, פחד קהל הינו תופעה נפוצה מאוד, ועשוי לנבוע מביקורת עצמית, דאגה, דימוי עצמי ואפילו בשל החשש לאכזב את הקהל ולא לענות על הציפיות שלו. מי מאיתנו לא מכיר את הסיטואציה בה אנו עומדים מול אנשים ונדרשים לדבר. לכולנו חלפו מחשבות בראש כגון: “מה יגידו עליי?..כולם מסתכלים על איך שאני נראה…מי יודע מה הם חושבים עליי….”
מחשבות אלו אומנם טבעיות אך הן משתקות, יוצרות פחד קהל ובעצם מעבירות את הפוקוס מהסיבה העיקרית שלשמה אנו עומדים מול קהל, היינו העברת מסר, אל האופן בו אנו חושבים שאנו נתפשים על ידי הקהל. ככל שנתעסק בנראות שלנו, כך בעצם אנחנו בעצמינו הופכים להיות המוקד, במקום שהמוקד יהיה הקהל והמסר אותו אנו רוצים להעביר.
כיצד ניתן להתגבר על פחד קהל?
ישנן שיטות רבות וחמישה כללי זהב המסייעים להתמודד עם פחד קהל:
- אהבה עצמית. כיצד אהבה עצמית קשורה לפחד קהל? כאשר אנו משוכנעים שייש לנו מסר חשוב, אנו מאמינים בו, בטוחים שהוא יכול להועיל , אנו מבינים שאף אחד לא יוכל להעביר את המסר הזה כמונו, אנו מיוחדים ואוהבים את מה שאנו עושים – אם אנחנו משננים את המסר הזה ומאמינים בו, פחד הקהל מופחת באופן משמעותי. אם אנחנו לא משוכנעים שייש לנו מסר משמעותי או שאנחנו בעצמנו לא אוהבים אותו, אז מדוע שהקהל יאהב אותו?
- התרגשות. אנחנו מתרגשים, אין טעם להלחם בזה. הראש משדר מסר מרגיע אך הגוף מגיב כאילו הוא חווה סכנה. הפער בין המצב הריגשי למצב הקוגנטיבי יוצר פחד קהל. אולם ניתן להשתמש בהתרגשות גם לתועלתינו. כאשר אנו מתרגשים, עולים לבמה ומכריזים:” ואוו, איך שאני מתרגש”, אנו מפרקים מיד את ההתרגשות על ידי זה שנתנו לה מקום. ברגע שהכרזנו על זה, הגוף והראש משדרים באותו תדר ואנחנו יותר נינוחים. כמו כן, הקהל מגיב באמפתיה במצבים כאלו ואפילו מוחא מחיאות כפיים בכדי לעודד.
- מחשבה חיובית. צ’ארלי צ’אפלין אמר :”אם תביט למטה, לעולם לא תראה קשת בענן”. כלומר, היכן שהמחשבות שלנו ימצאו, כך גם נפעל ונרגיש. אם נחשוב שלילי נזמן לעצמנו הזדמנויות שליליות, אך אם נסגל לעצמינו מחשבה חיובית , התוצאה תהייה ברורה. אנו בוראים לעצמינו את המציאות שלנו.
- אקטיביות . אחת הטעויות הנפוצות של אנשים הסובלים מפחד קהל הוא הסתגרות ושינון חוזר ונשנה של החומר מתוך חוסר ביטחון. מומלץ מאוד לשחרר את הטקסט לפני דיבור מול קהל, לדבר עם אנשים, להסתובב בין הקהל ואפילו לפתח שיחה עם אנשים אקראיים. מרגע העליה לבמה ישנן מספק דקות בהן הגוף “מתחמם” ומרגיש נינוח יותר. לכן, אפשר ורצוי להתחמם עוד קודם העליה לבמה. כך עולים בטוחים יותר ונינוחים יותר.
- הכנה מוקדמת. להתכונן, להתכונן, להתכונן! הכנה מוקדמת טובה יוצרת עוגן, שקט נפשי ומבנה בטוח. כאשר השלד של ההרצאה ברור לנו אנחנו לא עסוקים בלזכור את הטקסט, הדבר מאפשר לנו מרחב פעולה ולהמציא את עצמנו כל פעם מחדש והכי חשוב- להתאים את עצמנו לקהלים שונים! הרצאה לגימלאים לא תהייה דומה להרצאה לחברת הייטק. כאשר אנחנו בטוחים בידע שלנו, היכולת שלנו להתגמש תהייה גדולה יותר והבטחון שלנו יבוא לידי ביטוי בעמידה מול הקהל. כאשר אנו בטוחים בידע שלנו, הידע הופך להיות הכח שלנו ומעניק לו שליטה. כשאנו חשים שליטה, אנו הופכים להיות הדמות החזקה והכריזמטית על הבמה והפחד מופחת באופן משמעותי.
