מי לא מכיר את הסיטואציות הבאות: אנחנו חוזרים שוב ושוב על המילים שלנו, מוצאים את עצמינו אומרי את אותם משפטים, אנחנו מרגישים שדיברנו ברור, בעברית צחה, ובכל זאת נדמה לנו שהצד השני פשוט לא מבין למה אנחנו מתכוונים? אין אדם שזה לא קרה לו לפחות פעם אחת. אז למה זה קורה? ומי בכלל “אשם” באי ההבנה הזו? האם מדובר בכלל באי הבנה? ואם זו אי הבנה- האם אנו לא היינו מובנים ולא הסברנו נכון את כוונתינו או שמא הצד השני פשוט לא מסוגל להבין….קודם כל- צפירת הרגעה. כנראה שאף אחד לא “אשם” בסיטואציה הזו. לא הצד המסביר ובטח לא הצד שלא הבין….ובכל זאת, ניתן להגדיר את הסיטואציה הזו כ”קצר בתקשורת”. הבעיה עם מצב זה, שברגע שמתרחש “קצר” שכזה, הדרך לעימות קצרה ביותר. אם אף אחד לא “אשם”, מדוע זה קורה שוב ושוב?
מה הקשר בין סגנונות תקשורת ל”קצר בתקשורת”?
אי ההבנות הללו או “הקצר בתקשורת” הזה, לא קשור לאשמה אלא קשור לסגנונות התקשורת שלנו ולסגנון התקשורת של הסובבים אותנו. כידוע לנו, בני האדם שונים זה מזה, וטוב שכך. יחד עם הגיוון והשוני בין בני האדם, נוצרים לא מעט עימותים. הדבר אינו קורה בהכרח בשל התנגשות דעות או ערכים שונים, אלא לרוב בשל התנגשות בין סגנונות תקשורת שונים. למעשה, סגנונות תקשורת הם בעצם שפה בין לאומית שכולנו מכירים מחיי היום יום, אך לא בהכרח יודעים לעשות בה שימוש נכון לתועלתנו כדי לעצור או למנוע עימות. מדובר על קונפליקטים בכל תחומי החיים: בעבודה, בזוגיות, עם הילדים ואפילו עם המוכר במכולת. חישבו רגע- כמה פעמים קורה שאנו נוטים לשפוט את הסובבים אותנו על התנהגות מסוימת או אמירה מסוימת ? האמת היא שאם נדע לזהות את סגנון התקשורת של העומדים מולנו, הדבר יסייע לנו לפתור עימותים ובעיקר ימנע שיפוטיות מיותרת שרק עלולה להחמיר את המצב.
מה הם סגנונות תקשורת?
סגנונות תקשורת מתייחסות לאופן שבו אדם מתקשר עם סביבתו. כיצד הוא מגיב, האם הוא אקטיבי או פאסיבי, האם הוא דומיננטי או לא דומיננטי, האם הוא יוזם או מעדיף שמישהו אחר יקח אחריות? האם הוא ביצועיסט או אחראי על היצירתיות? האם חשובים לו הפרטים הקטנים או שאולי הוא מעדיף לעגל פינות? חשוב להגדיש – לא מדובר באופי של האדם אלא באופן ההתנהלות שלו.
אז בואו נכיר את סגנונות התקשורת. קיימים ארבעה טיפוסי סגנונות תקשורת כאשר לכל אדם יש אומנם סגנון מוביל אחד, אולם בסיטואציות שונות הוא עשוי להתנהג ולתקשר באמצעות סגנון אחר לחלוטין.. במקומות שונים אנחנו מתנהלים אחרת , בעבודה אנו עשויים להתנהג באופן אחר מאשר בבית, במצבים שונים אנחנו מגיבים אחרת ואפילו בזמנים שונים בחיינו אנחנו מתקשרים אחרת. נשמע מסובך? האמת היא שזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע. אז בואו נכיר את ארבעת הטיפוסים.
המשימתיים
הכירו את המשימתיים. אלו אנשים דומיננטיים, אנשי התאכ’לס, אנשי ה”שורה תחתונה”. לרוב אין להם סבלנות להסברים מיותרים. הם רוצים לקבל תקציר ברור על הסיטואציה, מיידי ותמציתי. אם הוטלה עליהם משימה במקום העבודה למשל, הם יעשו אותה על הצד הטוב ביותר. דמיינו את הסיטואציה הבאה: אדם משימתי מקבל מייל ארוך לפני ישיבת הנהלה. מה תהייה התגובה? קרוב לוודאי שיתעצבן ורוב הסיכויים שהמחשבה שתחלוף בראשו תהיה: ” למה לעזאזעל אי אפשר היה לכתוב את זה קצר ובתמצית?”. למרות שהתרגז, הוא יקרא את המייל עד סופו, כי הוא משימתי ואדם משימתי חייב לבוא מוכן לישיבה.
המקדמים
ההפיך הגמור מהמשימתיים הם המקדמים. גם הם דומיננטיים, אלו אנשי הוואו, האנשים הכי אהובים, כולם רוצים להיות בחברתם, אנשי הרעיונות, החייכנים, ה”מסמר” של כל ארוע. אי אפשר להתעלם מהם. אם אתם עובדים עם אדם כזה, קחו בחשבון שבנוגע למשימות, יהיו להם המון רעיונות אבל באשר לביצוע עצמו…קרוב לוודאי שהם יסמכו על המשימתיים…לעומת המשימתי, אם מקדם מקבל מייל ארוך לפני ישיבת צוות, דבר ראשון הוא יבהל. הוא לא מסתדר עם המון מלל, הוא תמיד יעדיף תמונות. לא בטוח שיפתח את המייל בכלל…בכל זאת, מדובר בהרבה מלל… וזה די מתיש לקרוא הכל. אומנם הם לא טובים בלקרוא מייל ארוך אך אסור לשכוח שמדובר באנשים יצירתיים מאוד – הרי אלו אנשי הרעיונות. לרוב יהיה להם רעיון יצירתי איך לפתור את בעיית המייל הארוך: הם כנראה יצלצלו לחבר לשאול על מה המייל או שפשוט יאלתרו בישיבה….
המנתחים
ובמעבר חד, מאנשי הכייף והאווירה, אנו עוברים אל המנתחים. כשמם כן הם. מדובר באנשים פאסיביים, לרוב שקטים, ההפיך המוחלט מהמקדמים. מה שמניע את המנתחים אלו מספרים, נתונים ועובדות. מבחינתם אם ההסבר לא מנומק כולל דוגמאות, הוא לא ראוי להתייחסות. אלו אנשי ההוכחות הבודקים לעומק כל חוזה גם אם יש לו עשרות עמודים. זה לא מרתיע אותם. להפיך- הם לא יחמיצו גם את האותיות הקטנות. גם לאחר שקראו הכל , ורצוי פעמיים כדי להיות בטוחים, הם יערכו סקר שוק על כל קניה קטנה כגדולה. לפעמים גם לאחר שקנו, הם ימשיכו לעשות סקר שוק, סתם כדי לבדוק שלא עבדו עליהם….לכן, הם מתקשרים מצויין עם משימתיים כי הם סומכים עליהם. מקדמים לעומת זאת, אנשי ה”הרוח והצילצולים”, עושים להם כאב ראש. היחס הוא הדדי. מקדם רואה מנתח ובטוח שמדובר ברובוט. כאשר מנתחים יקבלו מייל ארוך לפני ישיבה, הם קודם כל יפתחו את המייל. לא רק שלא ירתעו מהאורך שלו, אלא להפיך: הם יתפעלו מההשקעה ואפילו ינתחו את המייל, ואם צריך אף יוסיפו עוד מידע ונתונים מהידע והניסיון שלהם. הם יבצעו כל משימה באופן מושלם אם הם רק יקבלו את כל הנתונים הרלוונטיים ואפילו יסייעו למשימתיים בחבורה.
התומכים
אחרונים חביבים והם אכן חביבים, אלו התומכים. הם גם פאסיביים אולם בניגוד למנתחים שלא כולם מצליחים להתחבר אליהם, את התומכים כולנו מכירים ואוהבים . הם שקטים, מופנמים, לא אוהבים להיות במרכז, תמיד יעדיפו לתת למישהו אחר את הבמה (לרוב יתנו את הבמה למקדמים), תמיד יחייכו, יפגינו אמפתיה וישימו את צרכי האחר לפני הצרכים שלהם. לא פלא שכולם אוהבים אותם. הם חברים טובים ומהווים אוזן קשבת לכל מי שפונה אליהם. אלו אנשי ה”לא נעים לי”. הם נוטים להפגע גם אם הפרטנר לא התכוון לפגוע בהם, אבל גם אם נפגעו הם לרוב לא יתעמתו עם הסובבים אותם. אם הם יקבלו מייל ארוך לפני ישיבה הם יסבלו בדיוק כמו המקדמים, אף בניגוד אליהם, לא יאמרו דבר, לא יתלוננו ולא יחפשו דרכי מילוט. הם יקראו, יחרקו שיניים ויגיעו מוכנים, שהרי בכל זאת, מישהו טרח לכתוב וממש לא נעים להם לא לקרוא…
אז מהו סגנון התקשורת המוביל שלכם?
בכדי להשתמש בסגנונות תקשורת לתועלתינו, חשוב מאוד תחילה לזהות את הסגנון שלנו. רק אז נוכל לזהות את הסגנון של הסובבים אותנו. כאמור, לכל אחד סגנון מוביל אולם בסיטואציות מסוימות אנו מחליפים סגנון ולעיתים אף בתקופות שונות חיים שונות אנו עשויים לגלות שהחלפנו מספר פעמים סגנון תקשורת. כמו כן, לכל אדם סגנון מוביל אך יש לכל אחד גם סגנון מישני. למשל, אדם יכול להיות מקדם אך הסגנון המשני שלו יכול להיות תומך. כשהייתי עובדת סוציאלית, תמיד הייתי מצחיקה והשתמשתי בהומור, אך גם הפגנתי אמפתיה, ידעתי להקשיב ולתמוך. הסגנון המשני שלי היה סגנון תומך. כיום, כסטנדאפיסטית, הסגנון הדומיננטי נותר מקדם אך הסגנון המשני התחלף לסגנון משימתי. כבעלת עסק עצמאי , אני מדויקת, ברורה וממלאה משימות ביעילות. כמו כן, במקום העבודה למשל, אנו עשויים לגלות כי אנו מתקשרים באמצעות סגנון מסוים, נניח משימתי, ואילו בבית אנו מתקשרים אחרת לגמרי.
תארו לכם מצב שבו אנו יודעים לזהות את סגנון התקשורת של העובדים איתנו, בני המשפחה, ואפילו המוכר במכולת . אם רק נדע להתאים את סגנון התקשורת שלנו לזה העומד מולנו , נגלה מהר מאוד שנוכל לשפר מערכות יחסים ואף למקסם את היכולת שלו להשיג מטרות. שם המשחק הוא גמישות. ברגע שניקח אחריות על התקשורת הבין אישית שלנו, נגלה שלתקשר זה הרבה יותר ממה שחשבנו.
